כולנו נכנסים לתפקיד הקשה והמאתגר ביותר בחיינו – ההורות – עם הרבה כוונות טובות וללא הוראות הפעלה. אנחנו חושבים שנדע לא לחזור על הטעויות של הורינו, שהאינסטינקטים שלנו מספיק בריאים ושאנחנו מספיק אינטלגנטים כדי להתמודד עם המשימה.

אבל מה לעשות שחשיבה, אינסטינקטים ואינטלגנציה לא תמיד מספיקים. ומה לעשות שיום אחד אנחנו מגלים שיש לנו ילד מפונק ובכיין, או ילדה כוחנית ואנוכית, שהילדים שלנו לא עוזרים בבית, רבים עם האחים שלהם, מתחצפים, לא מכבדים גבולות, ועוד ועוד.

מסתבר שיש לפעמים פער בין מה שאנחנו מתכוונים ללמד את ילדינו לבין מה שהם באמת לומדים ובלי שנתכוון לכך – אנחנו דווקא מחלישים את ילדינו, מרפים את ידיהם, ובכך תורמים להתנהגויות שמפריעות לנו.

אז לפני שנדבר על מה באמת אפשר לעשות, בואו נניח הנחת יסוד ראשונה, והיא שילדים מטבעם רוצים להיות אחראיים, רוצים לשתף פעולה, רוצים ללמוד ולהצליח, רוצים להסתדר איתנו הורים ועם האחים והחברים שלהם, וכו’. כי רק כשהם אכן כאלו הם באמת מאושרים.

אבל כדי שיוכלו להתנהג בצורה נאותה, ולהיות מאושרים באמת הם זקוקים לכמה דברים בסיסיים. הם צריכים להרגיש שהם בעלי ערך, שיש להם כוח (אמיתי, לא כזה שמשיגים בטרור) ושהם שייכים ואהובים. תחשבו רגע על עצמכם היום. אם הייתם מרגישים במאה אחוז בעלי ערך (מוערכים בבית, בעבודה, בחברה) בעלי כוח (שאתם יכולים לעשות כל דבר שתחליטו, שמקשיבים לכם, שאתם משפיעים) ושאתם שייכים ואהובים (שוב, בבית, בעבודה ובחברה)… איך החיים שלכם היו ניראים? מה היתה ההרגשה הכללית שלכם?

אז עכשיו בואו נדבר על איך אנחנו “עוזרים” לילדינו להתנהג בצורה בלתי הולמת ואיך בקלות ניתן להפוך את זה. הנה חמש דרכים בהן אנו מחלישים את ילדינו:

1. הנעה שלילית. כאשר אנו מנסים לחנך אותם על ידי האשמה ענישה, בושה  ושמות גנאי אנו רק גורמים לילד להרגיש כעס כלפינו ורע עם עצמו, ולצרף למערכת האמונות שלו את האמונה שהוא לא מספיק טוב. בסופו של דבר, הוא יחליט שאין טעם לנסות להיות משהו אחר כי ככה רואים אותו ההורים והם בטח צודקים. זכרו: אתם מלמדים את ילדיכם מה לחשוב על עצמם. אם תתיחסו אליהם כאל מה שאתם רוצים שיהיו – הם יגשימו את הציפייה הזו.
2. עשיית יתר. כאשר אנו עושים עבור ילדינו, בכל גיל, את מה שהם יכולים לעשות בעצמם, אנו מחלישים אותם. זה כולל פינוק יתר, לפתור להם את הבעיות שלהם, להחליט עבורם, לדבר במקומם, לשרת אותם, וכד’. אני יודעת שלפעמים יותר קל ומהר לעשות בעצמנו במקום לתת לילדים לעשות ושכואב לראות את הילד עצבני כי המורה כעסה עליו או נתנה יותר מידי שיעורים, ושקשה לוותר על שליטה לפעמים לגבי מה ילבשו, מה יקראו, מה יאכלו וכד’. זכרו: בכל פעם שאתם עושים בשביל הילדים שלכם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם אתם מעבירים להם מסר סמוי שאתם לא סומכים עליהם ועל היכולת שלהם להתמודד, ובכך מחלישים אותם ואת הדימוי העצמי שלהם.
3. דרישות. הצד השני של עשיית יתר הוא כאשר אתם דורשים מהילדים שלכם יותר מידי. כאשר אתם מתמקדים בשלילי במקום בחיובי, כאשר אתם מצפים כל הזמן להישגים גבוהים, כאשר אתם מצפים שהם יהיו יותר טובים מאחרים, וכאשר אתם נותנים להם יותר מידי אחריות ולא מאפשרים להם להיות ילדים. זכרו: כאשר אתם מעבירים לילדים שלכם ציפיות גבוהות הם עלולים לפרש זאת כאהבה על תנאי. חשוב מאד שהילדים שלכם ידעו ויאמינו שאתם אוהבים אותם וחושבים שהם מושלמים גם אם הציונים שלהם לא גבוהים, גם אם הם לא הסולנים של המקהלה וגם אם הם עושים טעויות!
4. זלזול. כאשר אתם לא מפנים זמן ואת מלוא תשומת הלב שלכם לילדיכם (אם זה שעה של בילוי ייחודי עם הילד או 2 דקות להניח את העיתון ולהקשיב לחוויה שעבר בבית הספר), כאשר דברים אחרים יותר חשובים מהם כגון לענות לטלפון מהעבודה, או לתלות כביסה, כאשר אתם לא שואלים אף פעם מה דעתם, כאשר אתם לא מעריכים את תרומתם למשפחה ולוקחים אותם כמובן מאליו, וכאשר אתם מתכחשים לרגשותיהם ולרצונותיהם וממעיטים בחשיבותם. זכרו: התנהגו אל ילדיכים בדיוק באותה מידה של כבוד שהייתם רוצים שאחרים יתיחסו אליכם; בני הזוג שלכם, החברים והמשפחה שלכם והילדים שלכם.  ילדיכים ילמדו איך לכבד אתכם, אחרים ואת עצמם אך ורק על ידי חיקוי ההתנהגות שלכם, כלפיהם וכלפי אחרים.
5. מתירנות יתר. כאשר אתם לא מציבים גבולות או לא מתמידים בגבולות שהצבתם, כאשר אתם נכנעים לדרישתויהם (מידי פעם זה בסדר, אבל מתוך החלטה, לא שבירה), כאשר אתם מאפשרים להם להתיחס אליכם, לאחרים או לרכוש בחוסר כבוד, אתם מעבירים לילד את המסר שהוא מרכז העולם ומונעים ממנו את ההזדמנות ללמוד להיות שותף בעל ערך. זכרו: גבולות נותנים לילדים תחושה של בטחון בעולם ובטחון באהבה שלכם כלפיהם. גבולות עוזרים לילדים להיות ילדים, במקום רודנים קטנים, גבולות עוזרים לילדים לגלות עוד יכולות, כלים ומשאבים כגון יצירתיות, פתרון קונפליקטים, משא ומתן, הרמוניה, עבודת צוות, וכד’.