מודל הייעוץ שלי מתחלק למספר שלבים:

יתרונותיו של המודל

בעבר, הדרך היחידה לקבל הדרכת הורים היתה או בקורסי הורים רבי משתתפים או אצל פסיכולו/ית. אני מצאתי שהשילוב של צפייה עם ייעוץ פרטני מהווה את האמצעי היעיל והמדוייק ביותר לעזור למשפחה.

מדוע שלב הצפייה יכול לעזור? קחו לדוגמא: זוג הורים הגיע אלי עם תלונה על התנהגותה של ילדתם בת השלוש. ההורים דיווחו על ילדה תלותית, עצבנית, פחדנית וביישנית. לשאלתי ממה לדעתם נובעת התהגותם של ביתם הם ענו שאין להם מושג. לאחר צפייה של מספר שעות בבית המשפחה שמתי לב שהאמא, למרות ששיחקה עם הילדה, ולמרות שלא צעקה או התעצבנה היתה חסרת סבלנות, חסרת שקט ולחוצה. האם “הודתה בעובדות” והבינה שחוסר הסבלנות שלה משפיע ישירות על ילדתה, על תחושת הבטחון שלה, על הדימוי העצמי שלה וכד’. מודעותם של ההורים לקשר בין ה”אנרגיה” הבסיסית של כל אחד מהם, האווירה בבית והתנהגות הילדה איפשרה להם להתחיל לעבוד על מקור הבעיה וליצור את השינוי המתבקש.

אם לא הייתי רואה במו עיני את האם בפעולה, ביום שגרתי בבית, ספק אם הייתי עולה על הבעיה תוך מספר שעות, אם בכלל. הייתי אולי מלמדת את ההורים הרבה כלים חשובים, אבל לא בהכרח הייתי ממקדת את ההכוונה בגורם המרכזי לבעיה.