על שליטה

ככל שאני עובדת יותר עם הורים וזוגות אני מגלה יותר ויותר את מה שלי נראה כמו המחסום מספר אחד ליחסים טובים במשפחה, ובכלל (וב”בכלל” אני מתכוונת לדרך אל האושר) – הרצון שלנו בשליטה!

הרבה פעמים כשאני משקפת לאנשים שהם מסתבכים ביחסים שלהם ומאמללים את עצמם כי הם רוצים שליטה התגובה הראשונה היא – מה פתאום, אני לא רוצה לשלוט באף אחד!

וכשאני אומרת להורים שהשליטה שלהם בילדים שלהם מייצרת או ילדים כנועים וחלשים או ילדים שעושים מאבקי כוח (ילדים כוחניים), התגובה הטבעית והלגיטימית היא: אבל אני ההורה, מתפקידי לשלוט!

אז לפני שנסתכל מבעד לזכוכית מגדלת על נושא השליטה, ולפני שנוכל ללמוד מה אפשר לעשות עם כל זה, חשוב להעיר  שאין כאן שפיטה. שליטה לכשעצמה אינה טובה או רעה. יש מקרים בהם אנו חייבים שליטה (למשל כשאנחנו נוהגים ברכב) ויש מקרים בהם השליטה מסבכת אותנו רגשית.

עוד הערה חשובה מתיחסת לעובדה שאנו מדברים על הרצון בשליטה ולא על השליטה עצמה. הרי אנחנו רוצים את מה שאין לנו, לכן כשאנו רוצים שליטה – אין לנו שליטה, ובאופן אבסורדי כשאנו משחררים את הרצון בשליטה אנו זוכים ביותר שליטה (ראו כתבה בנושא “רותי והרצון בשליטה”

אז בואו נתעכב רגע ונביט יותר מקרוב על מה זה בעצם “רצון בשליטה”. ונתחיל מהיותר ברור לפחות מובן מאליו:

  • כשאני אומרת לך לשבת/לקום – זה רצון בשליטה. אני רוצה שתעשה מה שאני מבקשת. ברור, נכון?
  • כשאני מבקשת / מתחננת / משדלת / מנדנדת לילדים שלי לאסוף את החפצים שלהם מהסלון – זה רצון בשליטה. אני רוצה לשלוט גם בסדר של הבית וגם בהרגלים של הילדים שלי. אני רוצה שהם יעשו משהו שהם לא עושים כרגע.
  • כשאתה מדבר בקול רם בטלפון וזה מפריע לי לשמוע חדשות ואני מבקשת שתפסיק – זה רצון בשליטה. אני רוצה שתפסיק לעשות משהו שאתה עושה.
  • בכל פעם שאני רוצה שמשהו יהיה שונה ממה שהוא כרגע – זה רצון בשליטה. יחד עם זה יש גם את כל הפעמים שאני רוצה לשנות משהו (גם אם זה שינוי לטובה), לתקן משהו – זה רצון בשליטה.
  • בכל פעם שאני רוצה להבין משהו, לנתח, לחפור (הכוונה היא לחפירה אינטלקטואלית) – זה רצון בשליטה. אני רוצה לשלוט בהבנה שלי.
  • בכל פעם שאני רוצה להיות צודקת – זה רצון בשליטה.
  • בכל פעם שאני כועסת על מישהו – זה רצון בשליטה. כי אני תמיד כועסת כשמישהו לא עושה את מה שאני רוצה / או עושה את מה שאני לא רוצה.

אפשר להמשיך עוד ועוד אבל בגדול זה הכיוון. ושוב, אם מתייחסים לרשימה הזו ללא שפיטה של טוב ורע, היא עוזרת לנו לזהות את היריעה הרחבה של הרצון בשליטה.

אז מה הבעיה?

אם תחשבו על זה רגע, תשימו לב שברצון בשליטה יש אנרגיה של התנגדות ושל אי קבלת המציאות כפי שהיא מופיעה כרגע לפני. וזהו בעצם מקור הסבל שלנו. לא הדבר שמתרחש, לא המציאות עצמה, אלא ההתנגדות שלנו למציאות. הרי אותה התרחשות יכולה להפריע מאד לפלוני ולא להפריע בכלל לאלמוני. זו לא ההתרחשות עצמה שגורמת לסבל אלא ההתנגדות של פלוני שגורמת לו לסבול. הרצון שלו לשלוט בהתרחשות, במציאות.

אז מה עושים?

דבר ראשון לומדים לזהות את כל אותם מקרים רבים במהלך היום בהם אני רוצה שליטה. בשלב זה לא עושים עם זה כלום. רק מזהים, שמים לב, מפתחים את מודעות. בכל פעם שאני מוצאת את עצמי מרוגזת, חסרת סבלנות, מתוסכלת או כועסת, פשוט להתבונן במצב ולהגיד לעצמי: עכשיו אני רוצה שליטה.

ומה עושים עוד? עוברים לכתבה “על שחרור שליטה”.


4 תגובות

  1. איך מגיעים לכתבה על “שחרור שליטה”?

    • michaleyal

      אופס. נראה ששכחתי לכתוב אותה. אעשה זאת בסוכות. תודה על התזכורת. נושא חשוב.

כתוב תגובה